" ביי אני הולך לחבר"! מכירות את ה"הודעות" האלה?

מי מחליט אצליכם בבית?

את מכירה את זה שילד בא ומודיע לך "הודעות" וקובע עובדות? את עוד לא מספיקה לענות הוא כבר יצא והדלת נטרקת. מה זו החוצפה הזו?! את שואלת את עצמך, זו לא פעם ראשונה שדיברתי איתו על זה שלא יודיע לי הודעות וילך, שיבוא לבקש, לשמוע דעתי, אולי אני צריכה אותו בבית? אולי תכננתי לצאת והוא היה אמור להישאר עם הקטנים? את אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות כעת, לרוץ אחריו? להעניש אותו כשיגיע? אולי להתקשר לחבר ולעשות לו בושות שילמד לפעם אחרת….

לילדים אמור להיות ברור שאבא ואמא המחליטים בבית, כיצד עושים את זה?

ילד צריך לדעת שאבא ואמא הם אלו המחליטים בבית ולא הילדים, וזה מתבצע גם באופן אוטומט ע"י תשדורת וגם ע"י פעולות שאנחנו עושים.

ומה לגבי התחשבות בילד וברצונותיו?! נדבר בהמשך.

ילדים לא אמורים לקבוע עובדות , גם לא לצאת מהבית ו"להודיע" שהם הולכים לחבר . אנחנו צריכים להרגיל את הילדים שלנו שהם אמורים לבוא לבקש לפני שהם לוקחים משהו, או הולכים לאיזשהו מקום וכדו'.

כשילד בא ומבקש ואני חושבת לפני שאני עונה ולא עונה מיד גם אם התכוונתי לענות בחיוב, ההמתנה מראה לילד שאני חושבת לפני שאני עונה. הילד ממתין ומחכה למוצא פי. מה אמא תחליט? מה אבא יחליט? היא תסכים או לא?

עצם הציפייה וההמתנה גורמת לילד להבין שיש  פה מישהו  שמחליט ולא אני.

ולגבי התחשבות ברצונותיו של הילד, חשוב מאד!

כשאנו נותנים לילד להחליט בעצמו הילד מרגיש אהוב, מרגיש שמבינים אותו, שמקשיבים לו ומתחשבים בו.

בנוסף אנו מרוויחים שאנו נותנים לילד את האפשרות להפעיל שיקול דעת בעצמו, להחליט מתי כן ומתי לא, מלמדים אותו להמתין ועוד.

כמובן שניתן לילד להחליט החלטות שלא חשובות לנו לדוגמא "אתה רוצה ללבוש סוודר"? " " באיזה משחק נשחק"?

גם בהחלטות קטנות יש לנו אפשרות להחליט וגם לתת לו לבחור לדוגמא:

יש גבינה, קוט'ג או חביתה. לילד יש אפשרות להחליט מתוך השלושה בחירה אחת.

ומה אם הילד רוצה נקניקיות שזו לא אחת מהאפשרויות שנתנו?

ילד: אני רוצה נקניקיות.

אמא: חמודי יש קוטג', גבינה או חביתה מה אתה בוחר?

ילד: אני רוצה נקניקיות.

אמא: חמודי מה אתה בוחר יש קוט'ג, גבינה או חביתה?

ילד: קוטג'.

כשאנו מדגישות את המשפט מה אתה בוחר? הילד מרגיש שהוא זה שבחר והוא החליט גם אם בפועל אני תחמתי את הגבול למה אפשר ומה אי אפשר.

גם אם כבר הכנו ולא שאלנו את הילד והילד בוכה ולא רוצה אפשר להסתדר..

אמא: דניאלי בוא לאכול.

ילד: אמא מה יש לאכול?

אמא: פרוסה עם חביתה וסלט.

ילד: אוף אני לא רוצה חביתה היום.

אמא: דניאלי היום יש חביתה.

ילד: אני לא רוצה לאכול את זה, אני רוצה משהו אחר.

אמא: דניאל אי אפשר משהו אחר אתה רוצה אולי עם גבינה? או שאתה רוצה חביתה בלי גבינה?(נתתי את האפשרות לבחור).

ילד: בלי גבינה.

אמא: אתה רוצה את החביתה על הלחם או מתחת ללחם?

כבר תראי  שנתת לילד את האפשרות בחירה והחלטה הוא יורד מהעץ, נכנע ומסכים ואוכל בתאבון.

לסיכום: כשילד מרגיש שמתחשבים ברצונותיו והוא "החליט" קל לו יותר לקבל סמכות על אף שבפועל אנו אלו שהחלטנו.

ולכן חשוב שע"מ למנוע עימותים והתנגדויות כדאי לתת לפחות שתי אפשרויות.

רוצה לדעת איך עושים את זה? הילדים גדלים ואיתם הקשיים.. ואת אובדת עצות? התקשרי עכשיו לשיחת ייעוץ חינם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הספר הורות בקלות
הדרך הקלה להפסיק את מאבקי הכח עם הילדים ולקבל הקשבה, שיתופי פעולה וילדים מאושרים

פוסטים אחרונים

סרטונים של יוכי דנחי

Facebook

הספר הורות בקלות
הדרך הקלה להפסיק את מאבקי הכח עם הילדים ולקבל הקשבה, שיתופי פעולה וילדים מאושרים

דילוג לתוכן