בלבול, חוסר אונים, רגשות אשמה, את לא ממש יודעת לקרוא לזה בשם אבל מה שבטוח שאת כולך מבולבלת ומתוסכלת למה זה קורה לי דווקא עם יוני? את כבר לא בטוחה האם באמת יש לו איזושהי בעיה או אולי זו בעיה שלך.
מכירה את זה?..?
הוא כבר לא קטן אבל בכל זאת את קוראת לו קטן??! ( גם אם את לא אומרת לו את זה).
את בטוחה שהוא לא יצליח להתפשט בעצמו ומיד את מתנדבת לעשות את זה?!
את באופן אוטומט שולחת את הילד היותר גדול לקנות חלב מהמכולת , ובאופן אוטומט את מבקשת מאותו ילד היותר גדול לרחוץ את הכלים ולהתקלח לבד?!.
ומה עם יוני ? למה הוא לא יכול? מה טוב בשבילו?
את לפעמים גם חושבת אולי לנסות לבקש גם ממנו אבל את מיד מבטלת את המחשבה תמורת מחשבה אחרת שאומרת הוא עוד קטן ולא יכול.
אולי גם עולה לך מחשבה של, אולי להשאיר אותו עוד שנה בגן או בכיתה כי הוא עדיין קטן?.
הרבה מאד מחשבות מתרוצצות בראשך אין לך מושג למה דווקא כל הדילמות קשורות ביוני שלך ובטח שאין לך מושג מה לעשות את ממש חסרת אונים ובנתיים את עושה עוד ועוד טעויות מבלי להרגיש… ואולי לא.
יכול להיות שאת צודקת בהרגשה שלך, לאמא יש אינטואיציה מיוחדת לילדים שלה, אבל גם יכול להיות שלא.
ודווקא בגלל זה אנחנו מבלי משים יכולות גם לעשות אפילו נזקים.
מה שאמא מרגישה וחושבת על הבן שלה זה מה שהוא ירגיש בעצמו.
אם תחשבי על יוני שהוא גדול ויכול זה מה שהוא ירגיש וגם יוכיח לך את זה.
ואם תחשבי שהוא קטן ולא מסוגל את תאמתי את המחשבות "הלפעמים" שגויות שלך.
אז מה את אומרת?! רוצה לראות את יוני שלך גדול ויכול?
בוודאי שכן!
כל שעלייך לעשות זה קודם כל לדעת את זה ואח"כ לחשוב את זה וממילא להרגיש לו את זה. אולי גם כדאי לשנות את הטרמינולוגיה ובמקום לקרוא קטן לקרוא לו צעיר.
ילד מרגיש את אמא שלו, את המחשבות שלה את הרגשות שלה וגם את השדרים שאותם היא משדרת לו. תנסי ותראי שהוא יוכיח לך אחרת .
מרגישה שאת צריכה עזרה?! ובנוסף לחוסר אונים מצטרפות גם רגשות האשמה?!
