גם את מכירה את הרגש הנורא הזה שנקרא רגשות אשמה????
את יושבת עם בעלך בארוחת הערב ומספרת לו שלא הספקת לראות את הילדים ולדבר איתם כי היום "עף" לך כ"כ מהר.
ולמה בכלל צריכים ללכת לעבוד מסכנים הילדים שנולדו ואין להם אמא.
ואם שמעת את השכנה מספרת שיצאה עם הילדים שלה לגינה או סתם החליטה לעשות לילדים שלה יום כיף עם אמא, את כולך נשרפת מבפנים ורגשות האשמה שוב צפים ועולים..
רוצה להעניק לילדים שלך? רוצה שהם ירגישו אהובים, שמחים ומלאי ביטחון עצמי כי הרי הם חשובים לך יותר מהכול נכון? תנשמי אויר תרגישי אמא טובה כי את טובה באמת ותמשיכי לקרוא.
ילד שמרגיש אהוב הוא מרגיש שמח, הוא מרגיש ביטחון כל היום שלו נראה אחרת ויש באפשרותך להעניק לו את זה בהשקעה של כמה דקות בכל יום.
ע"י השקעה של שלוש דקות ספורות בשלושה זמנים קריטיים נוכל לחסוך שעות רבות של סבל ותסכול מאתנו ומילדינו.
שלוש דקות לפני הפרידה וההליכה לבית הספר והגנים
קודם כל, כדאי להשתדל להקים את הילדים מהשינה בשמחה, בכיף. יכול להיות עם מוסיקה ברקע, יכול להיות עם דגדוג של אמא או של אבא או כל דבר כייפי אחר.
כבר תראי שהבוקר שבדר"כ "לחוץ" נהיה יותר רגוע. פתאום הילדים מתלבשים יותר בזריזות, ואת לא מבזבזת את זמנייך על השלטת סדר ומשמעת, יש שיתופי פעולה כולם מחויכים ונעימים( וזהו רק הרווח משני מהשפעת האנרגיות הטובות שלך..).
כשהילד/ה צריכים לצאת מהבית את מחבקת, מנשקת אומרת כמה מילים טובות שגורמות לילד/ה להישאר מחויכים ושמחים לכל היום. הילדים יוצאים מן הבית בהרגשה של יש לי לאן לחזור -זה מעניק להם ביטחון.
שלוש דקות בחזרה הביתה מבית הספר/ הגנים
גם אם את עסוקה, או בשיחת טלפון, תכנני לך את הזמן שבו את יודעת שילדייך מגיעים מבית הספר. תהתפני אליהם קבלי אותם בשמחה, בחיבוק ונשיקה, ספרי להם כמה חיכית לבואם וכמה שהתגעגעת אליהם.
נקודת המפגש עם ביתו של הילד ופני הוריו הקורנות זכורות לילד לאורך שנים ואפילו כל חייו.
ילד תמיד יישאר מחובר לבית הוריו גם בזמנים קשים שיעברו עליו.
שלוש דקות לפני השינה
כמה כיף וטוב להירדם עם חיבוק ונשיקה של אמא, עם סיפור/ שיר ערש לפני השינה?
התחושות והמחשבות שאיתם הילדים הולכים לישון מתעצמות בשינה לממדים גרנדיוזים.
לכן כדאי לנו מאד להקפיד על הזמן שלפני השינה, נכון הזמן הזה גם יכול להיות הכי לא נעים כי ילדים לא כ"כ אוהבים ללכת לישון ותמיד יש להם עוד ועוד סיפורים ובקשות ופחדים וכו'.
אבל בתקיפות ובעקביות נבקש שוב " רון אני מבקשת להניח את הראש על הכרית".
" ענת אני מבקשת להפסיק לדבר ולישון" כמה פעמים שצריך בתקיפות ובנעימות.
לתת חיבוק נשיקה לכבות את האור ולצאת מן החדר.
מה קורה כשזה לא הולך? ונאלצת לכעוס גם אם הילד נרדם תלטפי, תנשקי הוא מרגיש וזה משפיע.
זהו! אלו זמנים קריטיים שישנו את חייך ואת חיי ילדייך, תרגישי כמה כיף להיות אמא טובה עם סיפוק והרבה פחות רגשות אשמה, רק אל תשכחי שכמה שניתן יותר גם אנו וגם ילדינו נרוויח יותר.
